ניסויים בשינויים

קנה ורכוש- השג וכבוש, אפרי והתייפי –ואפך קצרי! הגדל והשג- נפח ממון והכל יבוא לידי פתרון. העולם בחוץ יש לארגן- לדאוג שאנשים יתנהגו בהתאם, הרכוש להרבות, מעמד לייפות לנזוף באחר ולדאוג שיתגבר. הכול יהיה מושלם אם כל העולם פשוט יתנהג כמו בן-אדם (ואני זו דוגמה נפלאה).

אין ברירה, כך כולם עושים: עובדים, קונים, רצים בחגים. הדגש הינו על ארגון החוץ למען השקט הפנימי. האם קיימת אפשרות אחרת? האם חייבים להשיג רכוש ומעמד, כוח והשפעה כדי להיות מאושרים? (ואם משיגים האם באמת יש תחושת סיפוק ורווחה פנימיים לאורך זמן?). ייתכן כי הדרך אותה מציגה לנו תרבות הצריכה וההישגיות שלא יודעת שובע, הדרך הדואגת לעצמי ולי ללא הפסק-לא מצליחה כמצופה. תחושת שלווה וסיפוק פנימיים, אושר במובן העמוק והנינוח של המילה-אינם נפוצים כל כך.

המבחן האמיתי , לדרך פנימית נכונה (שהופכת סדרי עולם מבפנים ואז גם מיטיבה בעולם) הוא המידה בה אדם מפגין טוב לב וחמלה. מהי תדירות החיוכים האמיתיים ושמחת הלב במהלך היום, עד כמה הפחדים שוככים והשמחה ממלאת. המטרה היא לנסות, מתוך פתיחות ואולי סקרנות, אלטרנטיבה. לא להפוך עולמות , לא לגלח את השיער ולנסוע למנזר בהודו ולא להפסיק לחיות את החיים. רק לנסות, בכל פעם ניסוי אחד לזמן קצוב בהתבוננות אחרת, באלטרנטיבה לחיים אחרים.

החלטתי לנסות לחיות חלק מחיי כניסוי מתמשך: אני מקבל על עצמי שאינני יודע בביטחון גמור מה "עובד", מהי התגובה הנכונה לכל מצב, מה עלי לעשות או להחליט, כיצד עלי להגיב או לא להגיב ולכן, חשבתי לאמץ את המודל האבולוציוני על ימי חיי: אנסה לבצע ניסויים רבים ואלו שיוכיחו עצמם כמועילים יישארו והאחרים יושלכו לפח הזמן של הימים החולפים. במה עוסקים הניסויים? בעניינים מטרידים, באופני תגובה לחיים, ברגשות מעיקים ומקשים ביחס לסביבה האנושית, בדברים מצחיקים ובכל דבר שיהיה מעניין לבדוק מה היה קורה אילו הייתי מתנהג בצורה אחרת מהרגלי הישנים.

אינני יודע את התשובות אבל אני מוכן לחפש דרכים לשינויים מבפנים, לשיפור חיי וחיי בני האדם סביבי. אספר על מספר ניסויים , חלקם הראו תוצאות מרתקות אחרים הסתיימו בתוצאות לא מועילות. מה שנשאר לבטח זו הגישה הסקרנית והחוקרת את החיים האלו. וזה די נחמד בפני עצמו. מכיוון והיומיום הוא עיקר הזמן בו אנו מצויים ומזמן הוא שפע של מצבי אי נחת, ייתכן ואימוץ גישה ניסויית יהווה מנוף אמיתי לשינוי בחיינו. לדרך המוצעת בחיבור זה קוראים Experimentfulness.

​

Life is your lab -Enjoy experimenting with it

​

המוח האנושי פועל במצב אוטומט, ללא חשיבה, ללא בחירה אמיתית בפעולות רבות. מצחצוח שיניים ונהיגה ברכב דרך ה"מה נשמע?" והתשובות האוטומטיות אליו ועד תגובות קבועות לבני שיח מסוימים ולמצבי חיים. אוטומט הוא צורך חיוני, בלעדיו קשה לתפקד בצורה סבירה במצבים רבים אך יש לו לעיתים מחיר ביחסים בין אישיים ובהתייחסות לעצמי. למשל: תבניות ותגיות ששמים על עצמנו ועל אחרים: תיוג אוטומטי של ימני/שמאלני, שחור/לבן, דתי/חילוני ועוד תתי קבוצות שלא מלמדות הרבה על האדם העומד בפני. קיים אוטומט ערמומי במיוחד: אם רק יהיו לי בית (מרווח), כסף (רב למדי), משפחה (מוצלחת ומתנהגת למופת), מקצוע נחמד וטיולים לחו”ל (כל אחד והרשימה שלו) אהיה מאושר. זוהי הדרך המקובלת בתרבות בה אנו חיים כרגע לקבלת חיים טובים. רשימה טובה ולא פסולה כלל וכלל אך כזו המכילה 2 מוקשים מעט כבדים:

• איכות החיים תלויה כמעט לחלוטין בתנאים בחוץ. כל הטוב תלוי בדברים מחוץ לי. בגלל התלות הגבוהה בתנאי חוץ, הסיכוי שכל התנאים יסתדרו כמו שאני רוצה איננו גבוה.

• מתרגלים. להכל. גם כשמשיגים מה שרוצים תחושת הסיפוק דועכת ולרוב צריך יותר מזה בפעם הבאה כדי להרגיש שוב טוב לזמן קצר יחסית (תופעה המכונה הליכון ההדוניסטי).

 

הנחה סבירה היא שכסף, בית, מכונית, מעמד, כבוד, כוח ואפילו חברים ומשפחה אינם המניע הבסיסי לפעולות האנושיות. בסופו של דבר

אנו פועלים כיוון שזה מייצר בתוכנו תחושה פנימית טובה תחושה של סיפוק, אושר ולחילופין מונע תחושה פנימית פחות נעימה. בתרבות סביבנו ובתוך ראשי רבים מאתנו נוצר הקשר הבא: מקור חיצוני = תחושה פנימית טובה, סיפוק ואושר. בדיקת המציאות מלמדת שגם אנשים שסימנו וי ליד הרשימה של בית מרווח, כסף רב וכדומה אינם מאושרים בהכרח. אין זה אומר שעיסוק מסוים או כסף הם דברים רעים בפני עצמם רק שאינם התנאי ההכרחי והיחיד לסיפוק פנימי עמוק.

​

מותר סתם ליהנות?  ליהנות בלי ייסורי מצפון לגבי משימות, עבודה, התחייבויות-מדי פעם. וזה הרבה מעבר לעצמי.

אדם שנהנה וטוב לו משמש דוגמה טובה לאחרים-איך להיות שמח, הוא גם מתפקד אחר כך הרבה יותר טוב בדברים

הנחוצים שמאכילים את המצפון ללא הפסקה.

​

הסיבות, בין השאר, הן שילוב של יכולת המוח האנושי להתרגל לגירויים והיות כל הדברים משתנים וברי חלוף. מה שמשפיע לא פחות מהמציאות בחוץ ואף יותר על תחושתנו הפנימית היא התודעה וכיצד היא תופסת את המציאות: אותה סיטואציה חיצונית, אובייקטיבית לכאורה יכולה לעיתים לגרום לנו שמחה ולעיתים פחות למשל נסיעה לאותו מקום שהיה בו כף פעם נוספת וגילוי שהפעם פחות נחמד, נשיקה ראשונה ונשיקה 127: המציאות האובייקטיבית זהה (שפתיים פוגשות שפתיים) הסובייקטיבית במוח שונה. ניתן להרהר במצבים רבים בהם תפיסת המציאות שלנו גרמה לאותה מציאות להרגיש אחרת. הדבר נכון גם בשונות בבני אדם- מוות במשפחה יכול אצל אחד להיות אסון נוראי ואצל אחרת להיות קריאת התעוררות- המציאות החיצונית זהה, הפנימית שונה. אנו אם כך עוסקים בעיקר בשינוי של תפיסת המציאות. מקורות מגוונים במהלך ההיסטוריה האנושית מדגימים כי ניתן ואפשר להתייחס לתפיסת המציאות כמיומנות הניתנת לתרגול. כמו כל מיומנות גם תפיסת המציאות ניתנת לשינוי על ידי אימון מתמשך ואימוץ נקודות ראות חדשות. הכלים העיקריים לשינוי פנימי דורשים כאמור מאמץ מסוים ואימון אך נושאים בתוכם פוטנציאל שינוי דרמטי של חיי אנוש הקצרים (יחסית). הניסויים המפורטים הם תולדה של מחקר אנושי מרובה שנים ואנשים ומניסיונו של כותב השורות הללו. זוהי הזמנה לניסוי, ניסוי בשינוי.

​

A Human is one who realizes the pain of others. Who realizes the (sometimes-hidden) goddess of their heart.

​