איוון פטרוביץ' פבלוב ביצע בסוף המאה ה-19 ניסוי קלאסי (ומעט אכזרי) בכלבים בו הרעיב אותם מספר פעמים ובכל פעם שהביא את האוכל צלצל בפעמון. תוך מספר פעמים מועט נוצר הקשר בין הצלצול לבין המזון אצל הכלבים. כך, בכל פעם שצלצל בפעמון גם ללא המזון הכלבים הזילו ריר, והגיבו פיסיולוגית כאילו המזון מגיע. חלק מצורת העבודה והלימוד של המוח האנושי קשורה בהתניות. מבלי להיכנס לסוגי התניות שונים, המדובר בהקשר שנוצר במוח בין פרטי מידע שונים. קשר זה יכול להתחזק במהירות ולרוב איננו בר מחיקה. ניתן ליצור הקשר אחר וכך "לעקוף" את ההקשר הקודם. למשל אם פבלוב היה נותן בהמשך מכת חשמל קלה לכלבים בכל פעם שנשמע צלצול פעמון (ללא מזון) סביר שהיו מפסיקים להזיל ריר בהישמע הצלצול ומתחילים להדגים תגובות פחד והימנעות.

צורת עבודה זו של המוח, ביצירת תבניות בהתניה, חיונית לשרידות שלנו (כך מקבלים תגובות מהירות ויעילות) אך יש לה מחיר. המחיר יכול להתבטא למשל בפחדים, העלולים להפוך לפוביות מדברים שונים (מעליות, ליצנים, עכבישים, בחינות וכדומה). התניה יכולה להיווצר גם בהקשר של אדם מסוים: מישהו הכעיס אותי ובפעם הבאה שאראה אותו תעלה תגובת כעס. אנו די דומים לכלבים במובן זה אך קיים הבדל מהותי: אנו מודעים לתהליך ההתניה ויכולים להשתמש בו לשפר ולהיטיב את חיינו וחיי אחרים.

​

תהליך ההתניה יוצר תבניות. הצורך של המוח בתבניות מתבטא גם כך: קיימת בנו נטייה לקטלג את המציאות לקטגוריות שונות: דברים טעימים ודוחים, אנשים טובים ורעים, דברים נחמדים וכאלו שפחות. אחד המסרים החזקים שילדים מקבלים דרך המדיה ובכלל הינו למשל החלוקה לטובים ורעים.

 פעמים רבות תוצר הלוואי של קטלוג זה (החיוני בשלבי התפתחות האדם לצורך ארגון העולם בעיני רוחו) הינו יצירת סטריאוטיפים: שחורים – לבנים, שמאלנים - ימנים, דתיים – חילונים ועוד המון קטגוריות החבויות בראשינו.

הקווים מאוד חדים וברורים אך לעיתים הם מחלקים את המציאות בצורה מוטעית. מי מאתנו לא קיבל רושם ראשוני דרך קטלוג רק בכדי לגלות שהאדם הוא משהו אחר ממה שחשבנו עם העמקת ההיכרות?

פרקטיסימו

תרגיל 

 התבוננו בקובייה המצוירת כתלת ממדית - האם הפאה ה"קדמית" פונה תמיד קדימה? האם תוכלו ל"גרום" לה לעבור אחורה? נסו לזוז בדמיונכם בין מפנה קדמי לאחורי. הצלחתם? כמה פעמים?

​

 הכללות נובעות מנטייה טבעית. האם הן נכונות תמיד? קשה לקבל את העובדה שכמעט בלתי אפשרי להגדיר משהו כטוב או רע מוחלטים, הדבר תלוי כמעט לחלוטין בסיטואציה ובמידה. דוגמאות: כולסטרול, האם רע? חיוני להתפתחות תינוקות ומבוגרים מכיוון שמהווה חלק מקרומי כל התאים וכן ממנו נוצרים הורמוני מין למשל. שוקולד בלגי משובח, האם טוב? עברו לתזונה המורכבת משוקולד זה בלבד ל-5 הימים הבאים ובדקו את תגובותיכם. כך הלאה-כיד הדמיון.

מתבניות להתניות: התניה עצמית ויצירת הרגל חדש.

ברגע שמזהים התניה לא רצויה ניתן באופן מודע ליצור התניה חדשה-עדיף מאוד בצורה חיובית. אם למשל יש פחד ממעליות לילדה קטנה, ניתן להציע משהו טעים/מתוק עבור כל פעם שהילדה אוזרת עוז ונכנסת למעלית , ניתן גם לשבח אותה על אומץ ליבה. כך ניצור הקשר חדש: מעלית—טעים—תחושה סיפוק, במקום: מעלית—תחושת פחד. חזרה על התניה חדשה מספר פעמים עשויה לעזור במיגור פחד זה. המודעות מאפשרת את הפוטנציאל שלנו כבני אדם להתעלות ולעצב את תודעתנו באופן מכוון. לא תמיד זה עובד אבל ראוי לניסיון בהחלט. כך, ניתן לעיתים להתנות את עצמינו מחדש: ליצור הקשר חיובי, פיסי או פסיכולוגי עם פעולה קשה לביצוע או מציאות המעוררת רגש בעייתי.

דוגמה מעניינת היא סיפורו של פרופסור דן אריאלי שהצמיד עשיית פעולות מתגמלות (מאכלים וסרטים נחמדים) לטיפול רפואי מכאיב במיוחד דבר שאפשר לו לסיים את הטיפול.

ספרות מגוונת מצביעה על כך שהחלטה על שינוי ואפילו ניסיון לשינוי התניה עצמית לא מספיקים. יש ליצור הרגל חדש. באופן מאוד כללי, יצירת הרגל חדש צריכה לכלול טריגר להרגל (למשל פעולה שאני ממילא עושה) לאחר הטריגר מבצעים את פעולת השינוי ולבסוף צריך להיות פרס. כך עובד מנגנון ההתניות במוח. ללא פרס וללא חזרה לאורך מספר לא קטן של פעמים (יש הטוענים 21 ימים אבל יש בעיקר לנסות)ץ הפרס יכול להיות מתחושה פנימית טובה ועד פרס מוחשי שניתן לעצמינו.