top of page

ניסוי 42 : משמעות? 42?

Our prime purpose in this life is to help others. And if you can't help them, at least don't hurt them

(Tenzin Gyatso, the 14th Dalai Lama)

תכלית? חיים?? מה המשמעות של כל זה? רבים עסקו בשאלה מסבכת המוח, הורגת המסיבות, קוטלת השיחות ומרחיקת חברים זו. חלק מוצאים באלוהים את התשובה, אחרים פשוט מניחים אותה בצד מחוסר תשובה סבירה בעינם. מעניין כי די קל למצוא מטרה, תכלית לכל פעולה קטנה בחיינו: אני נוהג בכדי להגיע לעבודה, אני הולך לבנק בכדי למשוך כסף (או להרגיע את המנהל), אני צובע קיר בכדי שיהיה יפה יותר וכדומה. ובכל זאת, כאשר סוכמים את כל עשרות אלפי הפעולות התכליתיות בחיינו קשה לעיתים לקבל את הקושי שבמציאת תכלית כללית, גדולה יותר.

ניתן לשאול: מהי מטרתה של שאלת התכלית עצמה? האם ניתן לחשוב על משהו שבגללו עולה שאלת המשמעות בראשינו? אנסה לטעון כך: שאלת המשמעות מייצרת תחושת אי נוחות (מעט כמו תחושת רעב נאמר). תחושת אי נוחות זו מאלצת אותנו לחפש מצבים בהם שאלת המשמעות ועימה תחושת אי הנוחות המתלווה- נעלמות (מעט כמו מזון שמעלים את תחושת הרעב). כך, ניתן לטעון, שמצבים בהם שאלת המשמעות "משתתקת" הם 

המצבים בהם המשמעות מתגלה*. לסיכום: הטענה היא ששאלת המשמעות עולה כאשר איננו עוסקים בדברים בעלי משמעות. כך, מה שנותר לעשות הוא לחפש אחר התנסויות במצבים, עיסוקים שונים בהם שאלת המשמעות (עבור כל אחד ואחת באופן ייחודי) פחות נוכחת. בהמשך להקבלה למזון, לא ניתן לצפות שביצוע פעולה אחת תשקיט את שאלת המשמעות. זוהי פעילות מתמשכת של עשייה היוצרת משמעות וכך משקיטה את הצורך במשמעות.

משמעות ושיפור עצמי: בהמשך לחלק שעסק בהשוואה לאחרים -  משמעות וערך עשויים להימצא בהשוואה לעצמי על ציר הזמן: האם אני היום, כעת, גרסה מעט טובה יותר של עצמי?

 

* מקום טוב להתחיל עשוי להיות בחירת עיסוקים בהם יש נוכחות באופן טבעי בזמן עשייתם: עיסוקים בהם המחשבות נמצאות במקום שנמצאים.

משמעות

בעיני הרוח לרגע: יש את הכל ואין אף אחד-אז מה הטעם?

מרדף הנאות מסתיים בלא כלום קר ומת

מעבר לעצמי- רואה ועושה לאחרים מסתיים בהדהוד  מיטיב לאורך הזמנים

וזה מספיק. מספיק בהחלט.

פרקטיסימו

משמעות ואחרים - הניסוי: ישיבה בניחותא במקום כלשהו, עיניים עצומות. שימת לב לנשימות: לציין בראש בעת הנשיפה- "נשיפה" ובעת השאיפה-"שאיפה". כעת, ציד המחשבות מתחיל: על מה הן היו? לאחר מספר דקות כאלו מגיעים ללב התרגיל: דמיינו את עצמכם במצב מצוין! בריאים מאוד, בעלי משפחה, חברים כסף ורכוש. כעת, דמיינו כי כל בני האדם מלבדכם נעלמו מהכדור, אתם עדיין בריאים מאוד, בעלי אמצעים ורכוש ולא חסר לכם כלום! מה התחושה? תרגיל זה עשוי לעזור בהבנת האחר בהקשר של משמעות חיינו. מעט על חשיבות הקשר תוכלו לראות ב:

הצעה:

במהלך יום חיים קיימים לא מעט מזלגות החלטה: האם לתת תשומת לב לילדי או לדבוק במסך המחשב לעוד רגע, האם לבצע פעולה כזו או פעולה אחרת, האם לומר את מה שעמדתי לאמר או אחרת (או לשתוק)? אולי אם נפתח מודעות למזלגות אלו ורגע לפני קבלת ההחלטה (והמדובר בשבריר שנייה כך שאין פה בזבוז זמן נוראי, כנראה) נשקול מה נכון לעשות יתכן (והדבר בשלבי ניסוי כרגע) והמשמעות תצוץ מאליה כשסופו של יום תהיה תחושת סיפוק של יום מוצלח, פורה, "נכון". המילה נכון חוסה תחת הגרשיים כמובן כיוון וההחלטה על מה שנכון הינה סובייקטיביות כמעט לחלוטין אך מצפון פנימי לרוב (אם מותירים לו שנייה להיכנס) בוחר נכון.

רגע של הסבר- ויפאסנה ע"פ גואנקה. הרעיון העומד מאחורי תרגול יעיל ומעניין זה הוא כדלקמן:

  1. נאמר שגירוי מסוים נקלט דרך אחד החושים (מילה, צעקה, חיוך, ריח) או מתוך מחשבה שעולה.

  2. יש חלק במוחנו המתייג את הגירוי כטוב/רע/לא רלוונטי אלינו. נתייחס רק ל-2 הראשונים.

  3. בהתאם לתיוג, נוצרת תחושה גופנית!

    • התיוג של הגירוי הוא: רע= נוצרת תחושה לא נעימה.

    • התיוג של הגירוי הוא: טוב= נוצרת תחושה נעימה.

תחושות אלו לרוב עדינות למדי ואנו לא מודעים אליהן.

באופן אוטומטי אנו מנסים להיפטר מהתחושה הלא נעימות. כך, התחושה הלא נעימה גורמת לנו לתגובה אוטומטית - היעלבות כתגובה למילה לא נעימה, כעס כתגובה לאי היענות לרצוננו וכדומה.

הדבר נכון גם לגבי תחושה נעימה כתוצאה מגירוי שתויג כטוב: אנו רוצים עוד תחושות שכאלו ומגיבים בהתאם: חיוך וכדומה.

בויפאסנה: מתרגלים חידוד תשומת הלב לתחושות הזעירות ביותר המתרחשות בתוך גופינו ותוך חידוד תשומת הלב מתרגלים התבוננות לא שיפוטית: פשוט להתבונן בתחושות שעולות וחולפות באופן טבעי ללא התערבות מכוונת שלנו. כך למעשה, מתרגלים את עצמינו לא להגיב מיידית ואוטומטית גם לתחושות נעימות/לא נעימות שנוצרות עקב גירויים טובים/רעים מבחוץ. אנו מגדילים את המרווח בין פעולה לתגובה והופכים את התגובות שלנו ללא אוטומטיות ויותר אפקטיביות ונכונות.

bottom of page