? Is there anybody out there

(פינק פלויד, מתוך האלום "החומה")

​

אוהבים לנגן בגיטרה? לרקוד? לשיר? לרוץ? לפתור בעיות מורכבות? לתקן דברים? לצייר? ללמד? שמתם לב מה מאפיין את אותם זמנים בהם אתם עושים את הדברים שאתם אוהבים?

השערה לבדיקה: ככל שחולפות השנים, מתינוקות וילדים שההווה (כאן ועכשיו) הוא מהותם (העבר עוד לא נבנה ממש והעתיד? העתיד ממילא יבוא אחר כך) אנו בורחים יותר ויותר בראשינו לעבר ולעתיד. אפשר לדמות זאת כמעין מלבן מחולק ל-3 חלקים כאשר חלק ההווה באמצע הולך ומתכווץ.

חלקה השני של ההשערה: נוכחות הינה גורם מניע (וחבוי) לפעולה במציאות. יש כנראה איזשהו סיפוק פנימי עמוק, תחושת שלווה, כאשר אנו נוכחים בפעולה מסוימת. ואם נרחיב תיאוריה זו: למשל, ילדים מבקשים ורוצים את נוכחות (כאן ועכשיו) ההורה. כעס הוא גורם מאוד מנכיח ולכן יש ילדים שיעשו פרובוקציות המביאות לכעס? אולי. ייתכן כי להשערת הנוכחות כגורם מניע יש ההשלכות חשובות: מכיוון ונוכחות היא גורם סיפוק עמוק ונותן משמעות, האם כדאי לבחור מקצוע/עיסוק בו אני נוכח/נוכחת? האם זהו המדד הנכון? כאשר התודעה לא בורחת למה שהיה או מה שיהיה אלא אנחנו שם. הדבר נכון גם לגבי היחסים עם הזולת: שימו לב כי נוכחות "מדבקת"- אדם נוכח משפיע לטובה על סביבותיו, כאשר מישהו "לגמרי אתנו" אנו מעריכים זאת, חפצים יותר בידידותו וקרבתו. אם כך, איך מתרגלים נוכחות? שאלה טובה. תרגול מדיטציה למשל (ניסוי 11) היא גישה אפשרית אחת.